הפרויקט בא לתת מענה לצורך שהיה באותה תקופה לבית כנסת ספרדי ראשי בעפולה.

בנין בית הכנסת, המכיל כ-600 מושבים, משמש בנוסף לתפקידיו המסורתיים, מוקד פעילות קהילתית וחינוכית לילדים, נוער ומבוגרים.

בתכנון המבנה נעשה ניסיון ליצור חלל פשוט וברור ככל האפשר, תוך שימוש בחומרים טבעיים, וכן ביטוי שישקף את החוץ פנימה ולהיפך. יחד עם פשטות העיצוב, המבנה משולב בסמלים מתוך המסורת, הבאים לידי ביטוי בעיקר בחזרתיות ובסמליות של האלמנטים השונים במבנה.

המבנה כולל מבואה, אולם תפילה, אגפי הגדלה ושירותים במפלס העיקרי; עזרת נשים בקומת הגלריה; בית מדרש, חדר לימוד, חדרי הנהלה ומקלט במפלס התחתון. חזית המבנה המעוגלת נמתחה על פינת הרחובות, והיא מסייעת לקריאות המבנה מכל זווית, ושטח מגע רחב של אזור הכניסה עם הרחובות. צורת החלל והקירות הזוויתיים נותנים איכות אקוסטית גבוהה.

הרעיון העיקרי עליו מתבסס המבנה הינו של אוהל גדול, אוהל מועד, הנשען על שבעה עמודים כנגד שבעת ימי הבריאה ("שורשים") ומנורת שבעת הקנים ("תקומה"). הבניין עצמו בנוי משני גמלונים גדולים המסמלים את שני לוחות הברית. בין הגמלונים מצויים שנים עשר חלונות כנגד שנים עשר השבטים. ששת החלונות שבצידי המבנה מסמלים את ששת סדרי המשנה. בירכתי הבנין ממוקמת גלריה "עזרת נשים" ולה ארבעה חלונות כנגד ארבע האימהות.

בית הכנסת בנוי בצורה של גזרה, כשהמתפלל נכנס בחלקו הנמוך והרחב של המבנה. ארון הקודש הוא המוקד אליו מתכנס החלל הגדול, אליו פונים כל המושבים, מעליו מגיע הגג המשופע לשיאו, וחמש הקורות (המסמלות את חמשת חומשי התורה) נפגשות מעליו.קיר הזכוכית הנמצא מאחורי ולכל אורכו שלארון הקודש יוצר הילת אור סביבו המסמלת את "נר התמיד", ונוסך אווירת קדושה ויראה במקום.

אגפי ההגדלה בירכתי בית הכנסת נועדו להתאים את גודלו לכמות הקהל לפי הצורך, כך שיוכלו להתחבר אל עיקר האולם לקליטת המתפללים הנוספים בחגים, ולמניעת תחושת ריקנות ביומיום.