כחלק מהחלטת ממשלת שרון להניע את מהלך ההתנתקות ופינוי רצועת עזה עלה צורך להעתיק את אוגדת עזה ולהקים עבורה מחנה ייעודי חדש בתוך גבולות הקו הירוק. מרכז התרבות הינו חלק אינטגרלי מהתכנון הכולל של המחנה ומטרתו לשרת את אנשי ונשות הבסיס לצרכי התרבות והרווחה שלהם.

במסגרת הובלת התכנון על ידי המשרד, הוחלט להקים במרכז המחנה החדש, מרכז תרבות הכולל אולם רב תכליתי של 400 מקומות, ספריה אזורית ואזור הנצחה, פטיו וגן מורשת.

המאפיינים הייחודים של הקומפלקס צומחים מממרקם הסביבה ומשתלבים בה.

בקומפוזיציה התלת מימדית באים לידי ביטוי ארטיקולטיבי כל אחד מחלקיו של הקומפלקס – הספרייה, אולם הקהל, אזור הבמה, מגדל הבמה וכן הפטיו והמבואה המשמשים כחולייה המקשרת בין החלקים השונים.

הגימור החיצוני הינו שילוב של אבן חול וטיח כורכרי הצומחים מהקרקע בה נטוע המרכז.

קווי הקונטור של המבנה נובעים מכתם הבינוי הנוצר מהקיר הקשתי המגדר את הדופן הדרום מערבית לכיכר הראשית (האליפטית), הממוקמת בהצטלבות שבין הציר הראשי ורחוב הולכי הרגל. בדופן זו נפער פתח המוביל לחצר הפנימית ממנה צומחים הפטיו והמבואה המקשרת בין כל חלקי המבנה.

הספרייה, המבואה, חדרי המנהלה והשחקנים ממוקמים בצד השקט הפונה אל נוף צמחיית הנחל ממערב, בעוד שהאולם והפטיו (חצר המורשת) בעלי הדופן האטומה פונים אל הכיכר המרכזית -בה מתנהלות הפעילויות הציבוריות – ויוצרים לה דופן.

הבניין משתתף ביצירת דפנות הבינוי – הכיכר וצירי הולכי הרגל.

הכניסה אל המבנה נעשית באופן שהבניין חושף עצמו לעין המבקר בצורה הדרגתית. תחילתו בכיכר המרכזית והמשכו דרך פתח הנפער בקיר הקשתי המדפן את הכיכר, הפתח הממוקם בתווך שבין שני העמודים מוביל לחצר ציבורית – נווה מדבר – וממנה למבואה המוליכה את המבקר אל האולם או לספריה או לגן המורשת.

צורת הכוונה זו יוצרת מוטיב מסוים של סיפור והפתעה ואף מפרידה את המבקר בהדרגה מגרגרי היום שדבקו בו.

האודיטוריום הרב תכליתי עצמו פרוס בצורת מניפה הממוקדת אל הבמה תוך הבטחת קווי ראייה ושמיעה אופטימליים.

המעטפת הפנימית של האולם בנויה קליפות אנכיות ההולכות וגדלות ככל שמתרחקים מהבמה.

"רגלי" הקליפה מחיפוי עץ ואילו "ראשה" תקרת גבס. בין הקליפות ממוקמים אלמנטי התאורה הנסתרים.

הקליפות עצמן בנויות באופן המחזיר את הקול בחלק הקדמי של האולם ובולע אותו בירכתיו.

הספרייה מוארת הן מהחלונות הצפון מערביים הפונים לנוף הרחוק של הנחל וצמחייתו והן מהחלונות הנגדיים הפונים אל הנוף הקרוב של חצר המורשת.

חצר המורשת הסגורה כמעט מכל עבריה קשורה לספרייה מצד אחד ולפטיו הכניסה מצד שני, ועקרו גן המעוצב כגן יבש שבו שולבה גם צמחייה מקומית. קירות חצר המורשת עתידים לכלול לוחות ברונזה אשר יתעדו את מורשת המקום.