מיקום המכללה המקורית בתשתיות מיושנות בלב מפרץ חיפה, אזור בעל רמת ביקוש גבוהה, שלמדינה היה רצון לפנותו על מנת להרחיב את עורף נמל חיפה. תכניות הפיתוח העתידיות, בד בבד עם הרצון לבצע מודרניזציה במערך ההדרכה של חיל האוויר, היוו זרז להחלטה להעתיק את מיקומה לדרום כחלק ממהלך מעבר צה"ל לנגב.

הקמת מכללה מודרנית להכשרת צוותי הקרקע, בצמוד למכללת צוותי האוויר, שתהווה מוקד משיכה לכח אדם איכותי למערך הטכני, המהווה את עמוד השדרה של חיל האויר; מתחם שיוכל לתת מענה לכל צרכי ההדרכה באופן הולם לחיל שחרת על דיגלו מצוינות וקידמה טכנולוגית.

עיצוב ותכנון השואבים השראתם מההיסטוריה המקומית של האתר בשילוב אלמנטים עכשוויים המתכתבים עם העולם הטכנולוגי של החיל ויוצרים יחדיו קמפוס מודרני, מאופס אנרגטית, בעל תשתיות ברמה הגבוהה ביותר שיהווה מקור לגאווה למערך הטכני ולחיל כולו.

תכנון המכללה צמח מהאתר המיועד הממוקם על "דרך הבשמים" הנבטית שהיוותה אחת מדרכי המסחר החשובות בעולם העתיק. הסביבה המדברית ,מבני האבן העתיקים במקום יחד עם המיקום לאורך תוואי הכרייה והמסחר העתיקים בנחושת היוו השראה לשפה של המבנים האולטרה-מודרניים שתוכננו למכללה.

בנוסף שולבו רכיבים צורניים חזרתיים המהדהדים את תהליך הטרנספורמציה שעוברים החניכים מנערים המגיעים לשערי המכללה ומתפתחים בהדרגה לחיילים ואנשי מקצוע טכנולוגיים מהמעלה הראשונה.

בתכנון המכללה הושם דגש לשימוש בכל הכלים והמתודולוגיות העדכניים ביותר בתחום. כלל המתכננים עבדו בסביבת BIM מלאה, תוך ניצול מירבי של היתרונות המגולמים בשיטה, תוך הגדרת תוכנית עבודה עם מחשבה קדימה גם לשלבי הביצוע והאחזקה.

בנוסף, כל המכללה תוכננה כקמפוס להליכה רגלית, מאופס אנרגטית ותוך יישום של כלל עקרונות הבנייה הירוקה.

המבנים תוכננו באוריינטציה צפון-דרום המעניקה נתוני אקלים מיטביים. כתוצאה מכך, העמדת המבנים הינה אלכסונית לרחובות ולשדרות, שילוב שתי הרשתות יוצר דינמיקה של פתיחות וסגירות, מבטים עמוקים לחלל שבין המבנים ודיפון רב גוני המעוררים עניין לאורכו ולרוחבו של הקמפוס.

עיריית הרצליה יזמה תחרות אדריכלית לתכנון מרכז תרבות וחדשנות "מרכז המחר" ,במקום שבו הייתה ממוקמת בעבר התחנה המרכזית בעיר, בה משרדנו זכה.

המבנה, הממוקם באתר שבעבר פעל כתחנה מרכזית, עמוסה בתחבורה ובזיהום אוויר וקרקע, יהווה אנטיתזה: מרכז אקולוגי המשתמש בקרקע, בשמש ובאוויר ככלים תכנוניים לייעול אנרגטי ושמירה על הסביבה.

מרכז המחר מרחב גלוקאלי מזן חדש, המשלב היסטוריה ומורשת ים תיכונית עם חדשנות ותרבות עירונית בעידן שינוי אקלים.

'מרחב ציון' עירוני של חוויה חדשה, מגדלור במרחב, בחברה ובכלכלה –

הזדמנות לכולם – ללמוד, לחקור ולפתח, לייצר וליצור ולקדם את 'עיר המחר' – לעתיד טוב יותר לדורות הבאים.

ברמה האקולוגית תכנון המבנה עושה שימוש בכלים רבים בכדי להביא לייעול אנרגטי, כמו ניתוח ושימוש בכיווני השמש והאוויר, שימוש בתת הקרקע בכדי ליצר מרחבים צוננים ולהפחית טמפרטורות במבנה.

גגות ומרפסות ישמשו כריאות ירוקות ויחברו לפארק עירוני ממזרח לטובת מחקר ושיתוף פעולה עם המרכז וגינות אקולוגיות קהילתיות.

אוניברסיטת בן גוריון בנגב יזמה הקמת מרכז כנסים שיהווה אחת מגולות הכותרת של הקמפוס הצפוני החדש.

המרכז ישמש כמבנה מרכזי עבור כנסים, הרצאות, אירועים ומיצגי אומנות. במסגרת תחרות אדריכלים פתוחה, בה השתתפו כ-85 משרדים, הצעתנו הגיעה לשלב הגמר בתחרות וזכתה במקום השני.

חווית המפגש, המהווה את המרכיב הדומיננטי במבנה, היא הבסיס לתפיסת התכנון של מרכז הכנסים. מתוך תפיסה זו יצרנו במבנה מגוון חללי מפגש שונים, החל מאולמות מרכזיים, דרך לובי התכנסות רחב ידיים ועד לפינות אינטימיות בחצר הפנימית שמהווים כולם יחד את זירת המפגש רבת הפנים של המרכז.

הקונספט העיצובי שואב השראה מטיפולוגית החאן המסורתית ומייצר פרשנות מקומית וחדשנית להתכנסות סביב חצר פנימית באקלים מדברי.

המבנה תוכנן כשתי מסות החובקות חצר פנימית וכל אחת מהן מכילה מוקד מפגש עיקרי. רחבת ההתכנסות החיצונית מקורה בחלקה על ידי המבנה ומייצרת אינטראקציה עם הרחוב ושדרת הולכי הרגל ממנה נכנסים אל קמפוס אוניברסיטת בן גוריון.

עיצוב המבנה עושה שימוש בכלים תכנוניים כגון ניתוח זויות השמש וכיווני הרוחות בכדי להביא לייעול אנרגטי ולייצר איזורי מפגש אקלימיים נעימים לשהייה.

במסגרת תחרות אדריכלים פתוחה, הוגשה הצעה לתכנון ביה"ס לאדריכלות באוניברסיטת תל אביב.

הקונספט לעיצוב הינו חלוקה של חללי ביה"ס לאזורי למידה ותאוריה לצד אזורי הצגה ועשייה.

המבנה תוכנן כמבנה כניסה ראשית בצורת "ר". יישום הפרוגרמה הנדרשת אל מול מגבלת הגובה היווה אתגר משמעותי ובנוסף הרצון ליצור מבטים מעניינים, הן מהקמפוס והן מהרחוב, הוביל לבסוף לתכנון מבנה בעל צורה ועיצוב לא שגרתיים.

עם הקמת שכונת עיר ימים עלה הצורך ליצור מרכז שייתן מענה לפעילויות הפנאי והחינוך הבלתי פורמאלי בשכונה.

הקמת מרכז פעילות ברמה הגבוהה ביותר, שיהווה מוקד משיכה עבור כלל התושבים באזור, בכל חתך הגילאים, ובכך לשמש גורם לחיזוק וגיבוש הקהילתיות בקרב תושבי השכונה החדשה.

הפרויקט מתאפיין בריכוז החללים הציבוריים והעמדתם לאורך שני צירים ניצבים  – "הציר הכחול" המוביל ממזרח למערב, אשר מוכוון ומפנה לדרך המובילה לים ו-"הציר הירוק", אשר מסתיים בכיכר פתוחה וירוקה המתקשרת עם השטחים הירוקים הפרוסים לאורך השכונה. מפגש צירים אלו, המהווה את ליבו של המתחם יוצר סביבו ארבעה מרחבים הנחשפים כבר בכניסה לבניין, מתוכם שלושה בנויים ואחד פתוח כתשליל.

שלושת המרחבים מהווים אזורי פעילויות יעודיים – אזור חוגים, אזור מחול ואזור מופעים ואילו הגוש הפתוח משמש ככיכר פתוחה בחזית המגרש.

עיצוב המבנה מביא לידי ביטוי את הפעילויות והחללים המרכיבים אותו ובצורה זאת מאפשר קריאה של תכולת הבניין מבחוץ.

תכנון היכל התרבות בעפולה הוא תוצאה של זכייה בפרס ראשון בתחרות שנערכה בסוף שנות השבעים. באותו זמן, בשל המצב הכלכלי, לא נבנו מבני ציבור חדשים בארץ, ועל כן הוחלט על-ידי עיריית עפולה לשפץ את בית קולנוע "קולרון" הקיים ולהפוך אותו לקומפלקס תרבות הכולל מרכז תרבות וספרייה. ביחד עם הכיכר הציבורית בחזית הם הפכו למרכז התרבות של עפולה והסביבה.

יצירת מרכז תרבות ייחודי לעיר עפולה שיהווה אייקון ויוכל לשמש כאלמנט מאחד ומקור לגאווה עבור התושבים.

פרט לאתגר של שמירה על קווי המתאר של ההיכל הקיים, כמה בעיות עלו בעניין ההיכל הישן. אזור המושבים סבל מתחום ראייה מצומצם בשל מבנה הרצפה השטוח, יכולת השמיעה הייתה נמוכה בשל בעיות אקוסטיות מהכביש הראשי מחוץ וכן מתוך המבנה, אולם הכניסה היה צר, קטן וללא יכולת להכיל מספר גדול של אנשים, הבמה הייתה קטנה ולא מתאימה להופעות, וכן היה מחסור במקומות אחסון ומתקני במה.

מספר פעולות נעשו על מנת לפתור את הבעיות הקיימות:

רצפה חדשה תוכננה ע"י חיבור היציע לאזור המושבים העיקרי וסידור המושבים במעגלים קונצרניים על מנת לאפשר שדה ראייה רחב יותר. הרצפה המוטה החדשה גם יצרה מבואת כניסה גדולה יותר מתחתיה. כמו כן הבמה הוגדלה על חשבון איזור המושבים הקדמיים וקליפה אקוסטית נתלתה מגג המבנה הקיים. בתכנון הקליפה האקוסטית נעשה שימוש ברווחים בין הקליפות הפנימיות וה"עור" החיצוני לצורך אחסון ומתקני במה שיצרו מחסום לרעש החיצוני. לבסוף, האלמנטים של הגג הקמור החדש, הקירות הלבנים ופתחי הקיר האנכיים יוצרים דימוי השואב השראתו מפסנתר כנף.

הפרויקט מיועד לשמש הלב של מרכז חדשנות ויזמות וכבית ומרכז לחוקרים וסטודנטים הפועלים במרכזי החדשנות באוניברסיטה.

מטרת מבנה זה היא לשדר ייחודיות, חדשנות וחיבור למחקר, על כל היבטיו, ומתן פלטפורמה למפגשים פורצי דרך.

לפרוייקט יועד מבנה ע"ש עליזה ומנחם בגין אשר נחנך בשנת 1985 והוא בעל ארבע קומות כולל קומת מרתף. שטח כל קומה אינו גדול והתכנון האדריכלי של הבניין מורכב. עבור הפרויקט הוקצעו קומת המרתף, הקומה השניה והחצר הסמוכה למבנה, שהיציאה אליה היא מקומת המרתף.

במסגרת הפרוגרמה נדרשנו לתכנן חללים רב תכליתיים עם פתרונות יוצאי דופן שיוכלו גם לתת מענה לאילוצי הבניין הקיים.

בקומת המרתף נדרש היה לתכנן חלל עבודה פתוח עם "איי עבודה" נתיקים, כך שבמקרה הצורך אפשר להופכו לאולם הרצאות, חדר התכנסות, פגישות מסלול וכו'. כל זאת תוך התמודדות עם תכנון קיים שבו שטח הקומה כאמור אינו גדול. הפתרון שלנו היה יצירת שולחנות "מרחפים" שמחוברים לתקרה עם אפשרות כלפי מעלה ועל ידי כך ליצור חלל פתוח ללא בזבוז שטח לאחסון השולחנות המקופלים.

בקומה שניה תוכננו משרדים, חדרי ישיבות ואזור מפגש פתוח.

בחצר הסמוכה למבנה תוכננו עמדות רביצה ועמדות עבודה חיצוניות תחת כיפת השמיים על מנת ליצר סביבת עבודה אחרת ולא סטנדרטית.

העתקת המכללות הצבאיות לעין כרם מהווה הזדמנות חד פעמית להעצמת הסימביוזה בין ערכי צה”ל והמכללה לפיקוד ומטה לבין ערכי הטבע, ירושלים והמקום.

העיקרון העומד בבסיס התכנון מושתת על סכמת ענף הזית, לפיו העלים, המשולים למבנים המוצעים בפרויקט, פרוסים לאורך שדרה מרכזית ומופנים באותה העת לכיוונים שונים. המתחם המוצע מתחקה אחר שלוחת הרכס הקיימת ונפרש אל עבר שיפולי הטופוגרפיה ע"י העמדת המבנים בשתי רצועות בינוי מרכזיות.

קמפוס המכללות, השואב השראתו ממקורות אייקונים ירושלמיים, מתוכנן להיות אחד מסמלי המקור והגאווה הצהליים והירושלמיים, ולתפיסתנו יהווה סמל למנהיגות, ציונות והוויה ברת קיימא.

פריסת רצועות הבינוי נעשית בדומה לאות האנגלית V, כך שהנוף משער הכניסה למתחם הלימוד וההוראה הולך ונגלה אל הבינוי תוך שהוא טומן בחובו מבטים מרתקים ומסקרנים – מן המכללה אל החוץ ומן הסביבה המידית אל המכללה. בכיכר המרכזית ניצב מעין תורן מרכזי, מגדלור, המהווה נקודת ציון למתחם בפרט וסמן עתידי לזהות המרחב בעין כרם. במישור הקונספטואלי אור המגדלור מסמל את ערכי האדם, הקצין והמפקד הניצבים במרכז המכללה ויוצרים את שדרת הפיקוד העתידית של צה"ל.

במישור התכנוני המגדלור הינו גם נתיב המעבר האנכי בין המפלסים האופקיים, כלומר בין החניה התת קרקעית לבין הכיכר המרכזית.

במקביל לתכנון המרכז הקהילתי בעיר ימים, עלה צורך ליצור מרכז דומה בשכונת קריית השרון החדשה שהייתה בשלבי הקמה בצידה המזרחי של העיר, שייתן מענה לפעילויות הפנאי והחינוך הבלתי פורמאלי בשכונה.

הקמת מרכז פעילות ברמה הגבוהה ביותר, שיהווה מוקד משיכה עבור כלל התושבים באזור, בכל חתך הגילאים, ובכך ישמש גורם לחיזוק הגיבוש והקהילתיות בקרב בני השכונה החדשה. הנהלת העיר ביקשה להקים מרכז דומה ככל האפשר למרכז שנבנה בעיר ימים על מנת למנוע תחושה של תחרות בין השכונות החדשות.

בדומה למרכז בעיר ימים, הפרויקט מתאפיין בריכוז החללים הציבוריים והעמדתם לאורך שני צירים ניצבים  – "הציר הכחול" המוביל ממזרח למערב ו"הציר הירוק", אשר מסתיים בכיכר פתוחה וירוקה המתקשרת עם השטחים הירוקים הפרוסים לאורך השכונה. מפגש צירים אלו, המהווה את ליבו של המתחם ויוצר סביבו ארבעה מרחבים הנחשפים כבר בכניסה לבניין, מתוכם שלושה בנויים ואחד פתוח כתשליל.

שלושת המרחבים מהווים אזורי פעילויות יעודיים – אזור חוגים, אזור מחול ואזור מופעים ואילו הגוש הפתוח משמש ככיכר פתוחה בחזית המגרש.

עיצוב המבנה מביא לידי ביטוי את הפעילויות והחללים המרכיבים אותו ובצורה זאת מאפשר קריאה של תכולת הבניין מבחוץ.

בהמשך נקרא משרדנו לתכנן פרויקט נוסף של קריית חינוך בסמיכות לבניין מצידו המזרחי ובאופן זה נוצרה השלמה והמשך למתחם.

עם גדילת המוזיאון והתרחבות מספר המוצגים עלה צורך ליצור מתחם מודרני ויעודי שיוכל לתת במה נאותה למורשת החיל.

מוזיאון חיל-האוויר הוא נקודת מפגש המייצרת הצצה ייחודית אל היסטוריית החיל בפרט ומדינת ישראל בכלל, ובה בעת גם אל חוד החנית של המדע והטכנולוגיה. הוא מאפשר חוויה מגוונת הכוללת טיול בין מוצגים פיסיים היסטוריים וחוויות מולטימדיה, בין ישן וחדש, פנים וחוץ.
קהל היעד של המוזיאון הינו הטרוגני ומגוון, והרכבו משתנה לאורך היום, בין ימות השבוע ואף לאורך השנה. בהתאמה לכך, התכנון המוצע אורג בתוכו מגוון של חללי פנים וחוץ, מסלולים ועושר חוויתי המתאימים לאפיון המשתנה של המבקרים.

התנועה במתחם כולו, ובחללי התצוגות בפרט, היא תלת מימדית ומאפשרת צפייה על התצוגות מנקודות מבט משתנות הן במימד האופקי והן במימד האנכי. קנה המידה של החללים משתנה במהלך הביקור ומוסיף, גם הוא, נופך נוסף לחווית הביקור. גיאומטריית המבנה שואבת השראה מקיפולי מטוסי נייר, ומייצרת קווי נסיקה מתוך האדמה כדימוי להמראה.
השימוש בחומרים בבינוי מבוסס על האנגרים קלאסיים בתצורה חדשה, ובנוסף, משלב חומרים המסמלים תקופות שונות בעולם התעופה. פיתוח המתחם מתוכנן במפלסים משתנים, היוצרים עניין בין נקודות המבט בשטחו. מפלסי הפיתוח מאפשרים ליצור מתחם המשתלב עם הקווים האופקיים של הסביבה ולא לבלוט באופן חריג בנוף המדברי.

האלמנט האנכי במרכז המתחם מהווה ניגוד ומדגיש את הקוים הללו ומאפשר לזהות את המוזיאון כבר מרגע ההגעה לאיזור החניה. הכניסה אל המתחם מתבצעת בשביל טקסי היורד אל אזורי התצוגה ועם הצעידה בו נחשף המבקר באופן הדרגתי אל להק המבנים.