הצורך
הצורך
חברת החשמל החליטה להקים קמפוס מרכזי חדש ולרכז תחת קורת גג אחת מגוון רחב של יחידות הפזורות כיום במקומות שונים באזור המרכז. ההעברה תיצור חסכון בעלויות תפעול, תבטל כפילויות ותפנה יחידות השוכנות כיום על קרקעות יקרות באזורי ביקוש.
החזון
פרויקט הדגל של חברת החשמל מיועד לשלב בתוכו את החטיבות והיחידות החשובות ביותר של החברה באזור המרכז והדרום. הן כוללות פונקציות מגוונות כגון משרדים, תפעול, הדרכה, מעבדות, לוגיסטיקה, בתי מלאכה, חוות שרתים, חדרי פיקוח ומתחמי רווחה.
סמיכות המבנה לצירי תנועה ראשיים ולתחנת רכבת עתידית, יחד עם העובדה שמדובר בחברה המייצרת חשמל, הובילו לכך שהתכנון יבטא דינמיות ותנועה זורמת ויתאים בזאת גם לתצורת המגרש ולשפה שהוא מייצר. בתכנון הושם הדגש לנראות המבנה ביום ובלילה וכן לעובדת היותו נצפה בעיקר על ידי נוסעים בתנועה מוטורית ולא רגלית.
התכנון
הפרויקט כולל מבנה מרכזי בעל שלושה אגפים וקומת מרתף הכוללת חוות שרתים, וכן מבנה נפרד של בית מלאכה. המבנה מורכב משני פלחים קשתיים במפלסי גובה שונים, העומדים אחד אחרי השני, ומאכלסים את רוב שטחי המשרדים בפרויקט. פלחים אלו מונחים על שני אגפים נמוכים יותר, בעלי אופי אורתוגונלי, המהווים את המסד המרכזי של הפרויקט, ומנצלים באופן אופטימלי את נתוני המגרש.
הפרדת המבנה לאגפים נתנה מענה לצורך בהפרדה בין שטחים תפעוליים לשטחי משרדים וסייעה ליצירת מערך מיטבי, קריא ונוח להתמצאות. האגף המערבי הנמוך כולל את מתחמי הרווחה, אודיטוריום, מכון כושר, בית כנסת ואולם אירועים. האגף המזרחי הנמוך הוא האזור הלוגיסטי וכולל בתוכו את מתחמי המעבדות ואת המחסן המרכזי של חברת חשמל.
הפרויקט כולל חוות שרתים וחדרי פיקוח.
אופיו הלוגיסטי של המתחם המזרחי חייב הפרדת תנועות כלי רכב שונות וכן הקצאת שטחי חנייה רבים, הן לרכבים פרטיים והן לרכבי תפעול ורכבים כבדים. מתחמי חנייה אלו מוקמו באזורים שממילא אינם מותרים לבנייה – מתחת לרצועת קווי החשמל הקיימים במקום.
יצירת סביבת עבודה נעימה, תומכת ומעודדת בוצעה בין היתר על ידי החדרת תאורה טבעית ומתן אוורור לכל חדרי העבודה המאוישים וכן שימוש מושכל בעקרונות הבנייה הירוקה. תכנון המבנה בוצע במחשבה לעשרות השנים הבאות, עם האפשרות לגמישות מקסימלית ומתן דגש על יחסי ברוטו/נטו יעילים ביותר.
הצורך
מבנה הספרייה הינו מבנה ישן אשר תוכנן ע"י האדריכל אריה אלחנני ונחנך בשנת 1967.
במסגרת הפרויקט נדרשנו לשדרג את פנים המבנה כאשר ניתן דגש על קומת הקרקע בה מתבצעת מרבית הפעילות.
החזון
התאמת מבנה איקוני, שהוכרז כמבנה לשימור, ושדרוגו ללא פשרות עיצוביות לשנות האלפיים מבלי לפגוע ברוחו המקורית של הבניין.
התכנון
במהלך התכנון בוצעו מפגשים רבים עם אנשי הצוות כדי להבין את צרכיהם על מנת ליישמם כחלק תהליך התכנון.
התהליך לווה בקשיים רבים שדרשו מאיתנו המון מחשבה ויצירתיות למציאת פתרונות תכנוניים ועיצוביים מיוחדים, שבנוסף גם לא יגרמו לפגיעה בהדר הבניין הקיים.
כדוגמא לאתגר ולפתרונות להם נדרשנו, בקומת הקרקע ישנן קורות בטון קונסטרוקטיביות לאורך ולרוחב, בגובה 2.60 מ'; נתון שהקשה על הצבת תעלות מיזוג האוויר החדשות.
הפתרון היה יצירת תוואי תעלות חדש תוך שמירה על גובה תקרה גבוה כך שתיווצר תחושה של חלל גדול ומרווח. התוואי חייב יצירת סינרי גבס נמוכים יותר בהיקף התקרה ומעבר של התעלות בצורה שלא תפגע בגובה התקרה ברוב החלל ובאופן זה תיצור את אשליית הגובה לכל עומק החלל.
הצורך
בעקבות התרחבות החברה עלה צורך למצוא שטח משרדים חדש שיוכל לספק מענה ואפשרויות גידול עתידיות.
החזון
מתחם משרדים, שייתן גמישות מירבית ויותאם לדרכי העבודה השונות הנהוגות בחברה ויהווה גם אבן שואבת במהלך גיוס עובדים חדשים.
התכנון
המתחם כולל אזורי עבודה באופן ספייס לצד משרדים פרטיים לבכירי החברה המנהלים לעיתים שיחות שאינן לנחלת הכלל וכן חדרי ישיבות, קפיטריות קומתיות, אזורי עבודה משולבים באזורי פנאי לתצורות וסגנונות עבודה שונים.
תכנון גמיש המאפשר צורות ישיבה שונות לרבות עבודה בצוותים שהרכבם משתנה מפרויקט לפרויקט ובצורה שתעודד אינטרקציה והחלפת רעיונות בין אנשים בתחומים שונים, לעומת הצורך ביצירת תנאים מותאמים לריכוז ולשקט הנדרש במצבי עבודה מסוימים.
הושם דגש על תכנון ברמה גבוהה וזאת למרות לוח זמנים קצר ביותר וכל זאת תוך שמירה קפדנית על מסגרת התקציב.
הצורך
הפרויקט מיועד לשמש הלב של מרכז חדשנות ויזמות וכבית ומרכז לחוקרים וסטודנטים הפועלים במרכזי החדשנות באוניברסיטה.
החזון
מטרת מבנה זה היא לשדר ייחודיות, חדשנות וחיבור למחקר, על כל היבטיו, ומתן פלטפורמה למפגשים פורצי דרך.
התכנון
לפרוייקט יועד מבנה ע"ש עליזה ומנחם בגין אשר נחנך בשנת 1985 והוא בעל ארבע קומות כולל קומת מרתף. שטח כל קומה אינו גדול והתכנון האדריכלי של הבניין מורכב. עבור הפרויקט הוקצעו קומת המרתף, הקומה השניה והחצר הסמוכה למבנה, שהיציאה אליה היא מקומת המרתף.
במסגרת הפרוגרמה נדרשנו לתכנן חללים רב תכליתיים עם פתרונות יוצאי דופן שיוכלו גם לתת מענה לאילוצי הבניין הקיים.
בקומת המרתף נדרש היה לתכנן חלל עבודה פתוח עם "איי עבודה" נתיקים, כך שבמקרה הצורך אפשר להופכו לאולם הרצאות, חדר התכנסות, פגישות מסלול וכו'. כל זאת תוך התמודדות עם תכנון קיים שבו שטח הקומה כאמור אינו גדול. הפתרון שלנו היה יצירת שולחנות "מרחפים" שמחוברים לתקרה עם אפשרות כלפי מעלה ועל ידי כך ליצור חלל פתוח ללא בזבוז שטח לאחסון השולחנות המקופלים.
בקומה שניה תוכננו משרדים, חדרי ישיבות ואזור מפגש פתוח.
בחצר הסמוכה למבנה תוכננו עמדות רביצה ועמדות עבודה חיצוניות תחת כיפת השמיים על מנת ליצר סביבת עבודה אחרת ולא סטנדרטית.
הצורך
עם פתיחת טרמינל 3, במסגרת נתב"ג 2000, טרמינל 1 כמעט והתייתר. הפעילות בו הופסקה, והוא עמד בשיממונו תקופה לא קצרה – תוך שהוא עובר גלגולים, רעיונות וניסיונות שונים להפיח בו רוח חיים.
מדיניות השמים הפתוחים שקודמה על ידי שר התחבורה ומשרדו בשנים האחרונות וכן כניסתן של חברות ה-Low Cost לישראל הביאה לגידול משמעותי מאוד של התנועה האווירית לארץ וממנה – כאשר מדי שנה מוכפל מספר הנוסעים. בנסיבות אלו נדרש טיפול יסודי ומהיר ביותר לשם הפיכת טרמינל 1 והתאמתו לטיסות ה- Low Cost וזאת תוך 4 חודשים בלבד.
החזון
העיצוב והתכנון הן של הטרמינל והן של ההול נעשו "עם הפנים לנוסע" שאמנם אמור לשהות בטרמינל זמן מינימלי אך גם זמן קצר זה צריך לעבור בצורה נעימה.
במסגרת העיצוב מחדש של הטרמינל הובא לידי ביטוי הקונספט של התרפקות על ימי ראשית המדינה – שדרות עצי התפוזים, מכוניות הסוסיתא, הפלאפל, הגזוז וכדי זאת לצד שימוש בחומרים עכשוויים ועמידים בשחיקה המוגברת הצפויה במקום. במקביל נעשה מאמץ לא קטן, לשמור על חזית צפונית פתוחה ללא הפרעות המאפשרת לנוסע תצפית לעבר מסלולי ההמראה ותנועת המטוסים המסיעים.
התכנון
במסגרת השינויים בטרמינל תוכננו ובוצעו עמדות רישום ממוחשבות ועמדות ביומטריות, דלפקי צ'ק אין, ודלפקי שירות לנוסע. כמו כן תוכננו מסלולים מהירים למטענים, מערכות בטחון שונות, עמדות בידוק דרכונים, חנויות דיוטי פרי ומסעדות, טרקלין VIP וכן שערים (GATES) חדשים.
הדגש הושם על מהירות ויעילות ביצוע כל התהליך במטרה לאפשר העברת נפחי תנועה גדולים בזמן קצר. כמו כן, נוספו אלמנטים של נגישות, חדר הורה וילד, שרותים ומשחקיה לילדים.
במסגרת הביצוע פורקה התקרה וכל המערכות האלקטרומכניות טופלו ושודרגו טרם החזרת התקרה למקומה.
כמו כן, נוספו מקומות ישיבה רבים ככל האפשר.
כבכל טרמינל מודרני קיימת בעיית חשיבות השמירה על הביטחון, מול נוחיות הנוסע. כאן נעשה ניסיון למזער את "נראות" הביטחון ולמצוא את האיזון העדין בין השניים.
עקב הזמן הקצר שבו התבצע הפרויקט, נלקחה החלטה שלא להחליף את הריצוף הקיים שנמצא במקום מאז שנות ה-70 (ריצוף טרצו עם פלחי אבן ערד). החלטה שהוכיחה את עצמה וגם היא תורמת את חלקה לקונספט אווירת ה"נוסטלגיה".