עיריית הרצליה יזמה תחרות אדריכלית לתכנון מרכז תרבות וחדשנות "מרכז המחר" ,במקום שבו הייתה ממוקמת בעבר התחנה המרכזית בעיר, בה משרדנו זכה.

המבנה, הממוקם באתר שבעבר פעל כתחנה מרכזית, עמוסה בתחבורה ובזיהום אוויר וקרקע, יהווה אנטיתזה: מרכז אקולוגי המשתמש בקרקע, בשמש ובאוויר ככלים תכנוניים לייעול אנרגטי ושמירה על הסביבה.

מרכז המחר מרחב גלוקאלי מזן חדש, המשלב היסטוריה ומורשת ים תיכונית עם חדשנות ותרבות עירונית בעידן שינוי אקלים.

'מרחב ציון' עירוני של חוויה חדשה, מגדלור במרחב, בחברה ובכלכלה –

הזדמנות לכולם – ללמוד, לחקור ולפתח, לייצר וליצור ולקדם את 'עיר המחר' – לעתיד טוב יותר לדורות הבאים.

ברמה האקולוגית תכנון המבנה עושה שימוש בכלים רבים בכדי להביא לייעול אנרגטי, כמו ניתוח ושימוש בכיווני השמש והאוויר, שימוש בתת הקרקע בכדי ליצר מרחבים צוננים ולהפחית טמפרטורות במבנה.

גגות ומרפסות ישמשו כריאות ירוקות ויחברו לפארק עירוני ממזרח לטובת מחקר ושיתוף פעולה עם המרכז וגינות אקולוגיות קהילתיות.

אוניברסיטת בן גוריון בנגב יזמה הקמת מרכז כנסים שיהווה אחת מגולות הכותרת של הקמפוס הצפוני החדש.

המרכז ישמש כמבנה מרכזי עבור כנסים, הרצאות, אירועים ומיצגי אומנות. במסגרת תחרות אדריכלים פתוחה, בה השתתפו כ-85 משרדים, הצעתנו הגיעה לשלב הגמר בתחרות וזכתה במקום השני.

חווית המפגש, המהווה את המרכיב הדומיננטי במבנה, היא הבסיס לתפיסת התכנון של מרכז הכנסים. מתוך תפיסה זו יצרנו במבנה מגוון חללי מפגש שונים, החל מאולמות מרכזיים, דרך לובי התכנסות רחב ידיים ועד לפינות אינטימיות בחצר הפנימית שמהווים כולם יחד את זירת המפגש רבת הפנים של המרכז.

הקונספט העיצובי שואב השראה מטיפולוגית החאן המסורתית ומייצר פרשנות מקומית וחדשנית להתכנסות סביב חצר פנימית באקלים מדברי.

המבנה תוכנן כשתי מסות החובקות חצר פנימית וכל אחת מהן מכילה מוקד מפגש עיקרי. רחבת ההתכנסות החיצונית מקורה בחלקה על ידי המבנה ומייצרת אינטראקציה עם הרחוב ושדרת הולכי הרגל ממנה נכנסים אל קמפוס אוניברסיטת בן גוריון.

עיצוב המבנה עושה שימוש בכלים תכנוניים כגון ניתוח זויות השמש וכיווני הרוחות בכדי להביא לייעול אנרגטי ולייצר איזורי מפגש אקלימיים נעימים לשהייה.

ביקוש רב לדירות נופש בתנאים כפריים על שפת הכנרת.

'מתחם ריביירה' הוא מתחם פנאי ונופש הממוקם לחופה המערבי של הכנרת. המתחם נמצא בחבל ארץ עשיר באתרים ארכיאולוגיים הממפים באופן מרתק היסטוריה בת אלפי שנים של התיישבות באזור. אתרים ארכיאולוגיים אלה היוו את נקודת המוצא לפיתוח התפיסה התכנונית של הפרויקט. כמו אתר ארכיאולוגי המחולק לשטחי חפירה בגבהים משתנים ומעברים עיליים ביניהם, כך גם התנועה במתחם מתוכננת כך שהיא סובבת פרוגרמות ציבוריות ויחידות דיור במפלסים שונים, מה שיוצר תנועה תלת מימדית חופשית בכל תחומי המתחם, כמו גם נקודות מבט שונות ומגוונות בין הפרוגרמות השונות.

העיקרון המרכזי אשר הנחה את תהליך התכנון היה מקסום המבטים אל הים מיחידות הדיור השונות. לאחר בחינה של מספר חלופות הוחלט כי חלופה המאפשרת לכל היחידות במתחם ליהנות מנוף פתוח לים היא החלופה האופטימלית, היות וזהו המשאב העיקרי והייחודי ביותר של האתר. חלופה זו אמנם מאלצת פנייה לוועדה המקומית לקבלת אישור להגדיל במעט את גובה הבנייה המותר, אך בה בעת, מעבר למקסום המבטים לים, מאפשרת גם יצירה של חתך בנייה מעניין, אשר מאפשר להשתמש בחלל שנוצר מתחת לחלק מיחידות הדיור לטובת פרוגרמות ציבוריות רבות.

התנועה החופשית במתחם נעשית על גבי דק עץ, בדומה לפרויקטים ציבוריים שונים שתוכננו בשנים האחרונות כמו 'נמל תל אביב' או 'נמל יוקוהאמה' ביפן, אולם במקרה של 'מתחם ריביירה' לא מדובר רק בפיתוח נוף, אלא גם במבנים המשתלבים בצורה אורגנית אל תוך הנוף. באופן זה ניתן לשמור על 'חזית חמישית' נקייה, עקרון חשוב ביותר באתר היות וניתן לצפות עליו מהסביבה ההררית אשר מקיפה אותו.
העמדת המבנים נעשתה באופן כזה שהבינוי מהווה מעין 'מסרק' אשר מייצר שדרות המובילות מהכניסות למתחם אל הים. לשדרות הללו חשיבות רבה גם מבחינת פתיחת המבטים הציבוריים במתחם אל הים וגם מבחינה אקלימית, שכן הן מאפשרות זרימה והעצמה של רוחות מכיוון מזרח ומכיוון מערב אשר מגבירות את האוורור הטבעי במתחם, בהתאם לעקרונות הבנייה הירוקה.
מבט כללי על המתחם מכיוון צפון מערב על מנת לשמור על המבט הפתוח לכיוון הים, כמו גם על פרטיות האורחים, מרבית הפרוגרמות הציבוריות ממוקמות לאורך החזית המערבית של המתחם. הפרוגרמות אשר ממוקמות בצד המזרחי של המתחם הן פרוגרמות פתוחות כמו מגרשי הספורט או הבריכה, וכן מדשאות פתוחות כחלק מפיתוח הנוף במתחם.

מעבר למגוון עשיר של פרוגרמות ציבוריות, תוכננו במתחם 800 יחידות דיור בסיסיות מודולריות. גודל השטח של כל יחידה כזו הוא 32 מ"ר, בהתאם להנחיות משרד התיירות. השימוש ביחידת בסיס בעלת גודל קבוע מאפשר גמישות תכנונית בכל הקשור לגודל ולכמות יחידות הדיור, כך למשל, במידה ונרצה להגדיל את כמות הסוויטות ביחידת שטח מסוימת נוכל לעשות זאת בקלות, היות ויחידת סוויטה מורכבת משתי יחידות בסיס.
כחלק מהתפיסה התכנונית הדוגלת בגישה חופשית לים ופגיעה מינימלית בחוף הטבעי בחרנו לשמור על הצמחייה הטבעית המאפיינת את רצועת החוף ועל התערבות מינימלית מבחינת הבנייה בחוף. חזית הפיתוח המזרחית של המתחם, אשר מתחברת אל רצועת החוף, משתלבת כחלק משביל 'סובב כנרת' העובר במתחם. מתקני הצללה קלים פזורים במספר נקודות עניין לאורך החוף.
בקצה הדרומי של המתחם תוככנו שני מזחים הממשיכים את תנועת הולכי הרגל מכיוון מערב, ומכניסים אותה אל תוך הים. המזח הצפוני מבין השניים מיועד לספורט ימי קל וכולל בתוכו גם מסעדה הממוקמת 'על הגלים' ונהנית מנוף פתוח אל הים. המזח הדרומי מבין השניים יוצא ממתחם הספורט ומיועד לספורט ימי ממונע.

במסגרת תחרות אדריכלים פתוחה, הוגשה הצעה לתכנון ביה"ס לאדריכלות באוניברסיטת תל אביב.

הקונספט לעיצוב הינו חלוקה של חללי ביה"ס לאזורי למידה ותאוריה לצד אזורי הצגה ועשייה.

המבנה תוכנן כמבנה כניסה ראשית בצורת "ר". יישום הפרוגרמה הנדרשת אל מול מגבלת הגובה היווה אתגר משמעותי ובנוסף הרצון ליצור מבטים מעניינים, הן מהקמפוס והן מהרחוב, הוביל לבסוף לתכנון מבנה בעל צורה ועיצוב לא שגרתיים.

העתקת המכללות הצבאיות לעין כרם מהווה הזדמנות חד פעמית להעצמת הסימביוזה בין ערכי צה”ל והמכללה לפיקוד ומטה לבין ערכי הטבע, ירושלים והמקום.

העיקרון העומד בבסיס התכנון מושתת על סכמת ענף הזית, לפיו העלים, המשולים למבנים המוצעים בפרויקט, פרוסים לאורך שדרה מרכזית ומופנים באותה העת לכיוונים שונים. המתחם המוצע מתחקה אחר שלוחת הרכס הקיימת ונפרש אל עבר שיפולי הטופוגרפיה ע"י העמדת המבנים בשתי רצועות בינוי מרכזיות.

קמפוס המכללות, השואב השראתו ממקורות אייקונים ירושלמיים, מתוכנן להיות אחד מסמלי המקור והגאווה הצהליים והירושלמיים, ולתפיסתנו יהווה סמל למנהיגות, ציונות והוויה ברת קיימא.

פריסת רצועות הבינוי נעשית בדומה לאות האנגלית V, כך שהנוף משער הכניסה למתחם הלימוד וההוראה הולך ונגלה אל הבינוי תוך שהוא טומן בחובו מבטים מרתקים ומסקרנים – מן המכללה אל החוץ ומן הסביבה המידית אל המכללה. בכיכר המרכזית ניצב מעין תורן מרכזי, מגדלור, המהווה נקודת ציון למתחם בפרט וסמן עתידי לזהות המרחב בעין כרם. במישור הקונספטואלי אור המגדלור מסמל את ערכי האדם, הקצין והמפקד הניצבים במרכז המכללה ויוצרים את שדרת הפיקוד העתידית של צה"ל.

במישור התכנוני המגדלור הינו גם נתיב המעבר האנכי בין המפלסים האופקיים, כלומר בין החניה התת קרקעית לבין הכיכר המרכזית.

עם גדילת המוזיאון והתרחבות מספר המוצגים עלה צורך ליצור מתחם מודרני ויעודי שיוכל לתת במה נאותה למורשת החיל.

מוזיאון חיל-האוויר הוא נקודת מפגש המייצרת הצצה ייחודית אל היסטוריית החיל בפרט ומדינת ישראל בכלל, ובה בעת גם אל חוד החנית של המדע והטכנולוגיה. הוא מאפשר חוויה מגוונת הכוללת טיול בין מוצגים פיסיים היסטוריים וחוויות מולטימדיה, בין ישן וחדש, פנים וחוץ.
קהל היעד של המוזיאון הינו הטרוגני ומגוון, והרכבו משתנה לאורך היום, בין ימות השבוע ואף לאורך השנה. בהתאמה לכך, התכנון המוצע אורג בתוכו מגוון של חללי פנים וחוץ, מסלולים ועושר חוויתי המתאימים לאפיון המשתנה של המבקרים.

התנועה במתחם כולו, ובחללי התצוגות בפרט, היא תלת מימדית ומאפשרת צפייה על התצוגות מנקודות מבט משתנות הן במימד האופקי והן במימד האנכי. קנה המידה של החללים משתנה במהלך הביקור ומוסיף, גם הוא, נופך נוסף לחווית הביקור. גיאומטריית המבנה שואבת השראה מקיפולי מטוסי נייר, ומייצרת קווי נסיקה מתוך האדמה כדימוי להמראה.
השימוש בחומרים בבינוי מבוסס על האנגרים קלאסיים בתצורה חדשה, ובנוסף, משלב חומרים המסמלים תקופות שונות בעולם התעופה. פיתוח המתחם מתוכנן במפלסים משתנים, היוצרים עניין בין נקודות המבט בשטחו. מפלסי הפיתוח מאפשרים ליצור מתחם המשתלב עם הקווים האופקיים של הסביבה ולא לבלוט באופן חריג בנוף המדברי.

האלמנט האנכי במרכז המתחם מהווה ניגוד ומדגיש את הקוים הללו ומאפשר לזהות את המוזיאון כבר מרגע ההגעה לאיזור החניה. הכניסה אל המתחם מתבצעת בשביל טקסי היורד אל אזורי התצוגה ועם הצעידה בו נחשף המבקר באופן הדרגתי אל להק המבנים.