עם פתיחת טרמינל 3, במסגרת נתב"ג 2000, טרמינל 1 כמעט והתייתר. הפעילות בו הופסקה, והוא עמד בשיממונו תקופה לא קצרה – תוך שהוא עובר גלגולים, רעיונות וניסיונות שונים להפיח בו רוח חיים.

מדיניות השמים הפתוחים שקודמה על ידי שר התחבורה ומשרדו בשנים האחרונות וכן כניסתן של חברות ה-Low Cost לישראל הביאה לגידול משמעותי מאוד של התנועה האווירית לארץ וממנה – כאשר מדי שנה מוכפל מספר הנוסעים. בנסיבות אלו נדרש טיפול יסודי ומהיר ביותר לשם הפיכת טרמינל 1 והתאמתו לטיסות ה- Low Cost וזאת תוך  4 חודשים בלבד.

העיצוב והתכנון הן של הטרמינל והן של ההול נעשו "עם הפנים לנוסע" שאמנם אמור לשהות בטרמינל זמן מינימלי אך גם זמן קצר זה צריך לעבור בצורה נעימה.

במסגרת העיצוב מחדש של הטרמינל הובא לידי ביטוי הקונספט של התרפקות על ימי ראשית המדינה – שדרות עצי התפוזים, מכוניות הסוסיתא, הפלאפל, הגזוז וכדי זאת לצד שימוש בחומרים עכשוויים ועמידים בשחיקה המוגברת הצפויה במקום. במקביל נעשה מאמץ לא קטן, לשמור על חזית צפונית פתוחה ללא הפרעות המאפשרת לנוסע תצפית לעבר מסלולי ההמראה ותנועת המטוסים המסיעים.

במסגרת השינויים בטרמינל תוכננו ובוצעו עמדות רישום ממוחשבות ועמדות ביומטריות, דלפקי צ'ק אין, ודלפקי שירות לנוסע. כמו כן תוכננו מסלולים מהירים למטענים, מערכות בטחון שונות, עמדות בידוק דרכונים, חנויות דיוטי פרי ומסעדות, טרקלין VIP וכן שערים (GATES) חדשים.

הדגש הושם על מהירות ויעילות ביצוע כל התהליך במטרה לאפשר העברת נפחי תנועה גדולים בזמן קצר. כמו כן, נוספו אלמנטים של נגישות, חדר הורה וילד, שרותים ומשחקיה לילדים.

במסגרת הביצוע פורקה התקרה וכל המערכות האלקטרומכניות טופלו ושודרגו טרם החזרת התקרה למקומה.

כמו כן, נוספו מקומות ישיבה רבים ככל האפשר.

כבכל טרמינל מודרני קיימת בעיית חשיבות השמירה על הביטחון, מול נוחיות הנוסע. כאן נעשה ניסיון למזער את "נראות" הביטחון ולמצוא את האיזון העדין בין השניים.

עקב הזמן הקצר שבו התבצע הפרויקט, נלקחה החלטה שלא להחליף את הריצוף הקיים שנמצא במקום מאז שנות ה-70 (ריצוף טרצו עם פלחי אבן ערד). החלטה שהוכיחה את עצמה וגם היא תורמת את חלקה לקונספט אווירת ה"נוסטלגיה".